החלטה בתיק ת"א 26578-04

1.            התובעות קר שירותי רפואה בע"מ וקר ויז'ן ישראל  בע"מ הינן חברות העוסקות, בין היתר במתן שירותים באמצעות מכשירי לייזר מתקדמים.

אוביקטיבי מחקרים עולמיים בע"מ (להלן " אוביקטיבי") הינה חברה שאינה פעילה עוד, אך נהגה לפרסם  ברבים פרסומים בדבר מחקרים, המתיימרים להיות אובייקטיבים, שנערכו, לכאורה בדרך של השוואה בין  גופים מסחריים שונים העוסקים באותו תחום, ופרסמה שמו של  המצטיין ביניהם. כך נהגה גם כאשר פרסמה כי הנתבעת הינה הזוכה במחקרים שערכה בתחום ניתוחי העיניים ובהסרת שיער בלייזר.

2.       הנתבעת אמריקן לייזר א.מ.ל בע"מ עוסקת בטיפולי עיניים בלייזר והסרת שיער בלייזר והיא מתחרה עסקית של שתי התובעות או אחת מהן.

3.       בשורה של פסקי דין נקבע כי בניגוד לשם אותו היא נושאת, אין מחקריה של אוביקטיבי-  אוביקטיבים, אלא מודעות פרסומת מסחרית המסתתרות מאחורי המילה "מחקר". בתביעה שהגישה התובעת 1 כנגד "אובייקטיבי" וכנגד מנהלה, מר זורבין, זכתה התובעת בדין.

4.       בתביעה זו שהגישו התובעות כנגד הנתבעת הינן טוענות כי  מימנה את "אוביקטיבי" וקנתה את זכייתה במחקרים המתייחסים להורדת שיער בלייזר ולניתוחי עיניים בלייזר, ביודעה כי  הנתונים המפורסמים ע"י אובייקטיבי אינם נכונים. עוד נטען כי באותם פרסומים אף הכפישה אובייקטיבי את שם התובעות, בידיעת ובהסכמת הנתבעת.

5.       עילות התביעה נגד הנתבעת- הטעיה הנובעת מהיעדר התייחסות לכך שמדובר בפרסומת, הטעיה בפרטים המתארים את שירותי הנתבעת, כמו גם הטעיה בפרטים המתארים את התובעות. לטענת התובעות הסבו להם הפרסומים האמורים נזק כלכלי רב שהנתבעת אחראית בגינו.  עפ"י החלטת השופטת כהן פוצל הבירור לשאלת האחריות, ואם תימצא כזו- לגובה הנזק.

6.       טענות התובעות:

בשנת 1998 פנתה "אובייקטיבי" לתובעת 1 ומסרה לה כי ערכה מחקר השוואתי בין נותני השירות בתחום הסרת השיער בלייזר ומצאה כי היא נותנת השירותים הטובה ביותר בתחום זה. עוד הציעה לתובעת 1 לפרסם ברבים את דבר "הזכייה" תמורת תשלום של 35,000 $. משסירבה התובעת להצעה- פנתה אובייקטיבי לנתבעת והעלתה בפניה את אותה הצעה, בשינוי שם הזוכה כמובן. הנתבעת נענתה להצעה זו ושילמה  ל"אובייקטיבי" סכום של 56,000$. 

7.       שבועות ספורים לאחר מכן  פרסמה אובייקטיבי תוצאות מחקר נוסף, העוסק בתחום הסרת משקפיים בלייזר ושוב זכתה הנתבעת להיות הזוכה בו.

8.       התובעות טוענות כי התקשרותה של הנתבעת בקשרים עסקיים עם אובייקטיבי  ותשלום של עשרות אלפי דולרים שוללים את מימד האובייקטיביות של המחקר המהווה  פרסום לכל דבר ועניין.

9.       לשיטתן, בחרה הנתבעת לאמץ את ממצאי המחקרים ולאשר את ביצוע הפרסום מבלי לבצע כל בדיקה מקדימה. משכך, התובעות טוענות כי יש לייחס לנתבעת ידיעה, או למצער עצימת עיניים לעובדה כי אין מדובר במחקר נטול פניות כי אם פרסומת שיווקית שאושרה על ידה בלי לבדוק את תוכנה. ברכשה את הפרסום, אישרה לא רק את החלקים החיוביים המהדרים ומשבחים אותה, אלא אף את אותם חלקים המשמיצים את המתחרים שלה, לרבות התובעות. 

10.     זאת ועוד, כאשר החלו להתפרסם תלונות כנגד אובייקטיבי פנה ב"כ  התובעות, אשר הגישו בקשות למניעת הפרסומים, אל הנתבעת והודיע לה על ממצאי בית המשפט בקשר עם אובייקטיבי ועל החובה להודיע לציבור כי אין מדובר במחקר אלא במודעת פרסומת, אך הנתבעת התעלמה מכך והמשיכה במסעות הפרסום שלה, כאילו לא ארע דבר.

11.     לא זו אף זו, בית המשפט העליון הורה לאובייקטיבי כי בכל מודעה מטעמה בו מופיע שמן של התובעות יצוין כי מדובר במודעה פרסומית מאת חברה מסחרית. הנתבעת הייתה משיבה פורמלית בבקשה בבית משפט השלום (אשר הגיעה לבית המשפט העליון כבקשת רשות ערעור). לפיכך די בעצם ידיעתה על קיומו של צו המניעה כדי לבסס את אחריותה להפרתו.

12.     הפרסומים נמשכו במימונה של הנתבעת עד שנת 2003, זמן רב אחרי החלטת בית המשפט העליון, מבלי שהוסף להם הציון כפי שהורה בית המשפט.

13.     התובעות ניהלו מאבקים משפטיים כנגד אובייקטיבי, בהם זכו בכל הערכאות אשר קבעו פעם אחר פעם כי התנהלותם של  אובייקטיבי ושל ז'ורבין מנהלה פסולה, מטעה, ואף פלילית. בחלק מההליכים האלו הייתה הנתבעת שותפה אילמת, דהיינו, שלא נטלה חלק פעיל בהליך למרות היותה צד בו. לטענת התובעות, מעולם לא נזנחו טענותיהן כלפיה- והן פוצלו עד שהועלו בתביעה זו.

14.     לטענתן, יש לייחס לנתבעת הטעייה הן בקשר להסתרת העובדה כי מדובר בפרסומת, הן במימון אובייקטיבי שהטעתה את הצבור ביצרה מצג לפיו הינה עורכת מחקרים מדעיים ונטולי פניות, הטעייה בפרסום ובאישור נתונים כוזבים המייחסים לה יתרונות שלא נבדקו כלל, והטעייה והוצאת לשון הרע כנגד התובעות, להן יוחסה רמה מקצועית נמוכה, מיכשור מיושן, גישה ממוסחרת והגדלה מלאכותית של מספר הטיפולים הנדרשים, יחס מזלזל בלקוחות וחוסר רצון לשיפור.

15.     התובעות משתיתות את תביעתן על אחריותה של הנתבעת מכוח הדינים- חוק הגנת הצרכן, חוק עוולות מסחריות, חוק איסור לשון הרע ופקודת הנזיקין. עוד הינן טוענות כי אחריותה של הנתבעת נובעת " גם מהגיונם הפשוט של הדברים (ואם תרצה, בשל חובת תום הלב החלה עליה,) באשר לא יעלה על הדעת כי אדם יפרסם פרסום ביודעו כי אינו נכון, ולמצער, בלי לבדוק אותו, ביודעו כי פרסום זה אינו נכון וכי הוא גורם נזק לאחר. הדברים מקבלים משנה תוקף , כפי שנראה להלן, שעה שמדובר בגורם מסחרי מתחרה." (ס' 85 לסיכומי התובעות).

16.     באשר לחוק הגנת הצרכן, טוענות התובעות כי הפרסומים העוסקים בנתבעת ואשר נעשו במימונה, ובאישורה של האחרונה, עונים להגדרת "פרסומת" כמשמעותה בחוק זה ומטעים, במהות ובצורה. הנתבעת אחראית, מכוח ס' 7 (א) (1) לחוק להפרה, כמי שמטעמה נעשתה הפרסומת ו"הביאה את הדבר לפרסום". לטעמן, מחיל החוק את האחריות על המפר  כאחריות קפידה שאינה תלוית תוצאה, בין אם נכון תוכן הפרסום ובין אם לאו- הסתרת היותו פרסום והצגתו כמחקר אובייקטיבי, מהווה הפרה, שהתובעות, כעוסק שנפגע במהלך עסקו, זכאי לתבוע בגין נזקו.

כך גם לגבי חוק עוולות מסחריות תשנ"ט- 1999, ס' 2,3 המגדירים מהו תיאור כוזב והתערבות בלתי הוגנת.